1. לימודי צורפות כמקצוע נלמדים בבתי ספר באירופה במשך שנתיים עד ארבע שנים, ביחס ישיר לגודל השאיפה של התלמיד

2. כדי ללמוד באמת צורפות ולהפוך לצורף מקצועי, יש צורך בנוסף ללימודים בכיתה בהתמחות מעשית במשך שנתיים לפחות, בבית מלאכה/מפעל פעיל כדי ליישם את מה שלמדת בבית הספר

3. כדי ללמוד צורפות ברצינות הראויה,נדרשת פינת עבודה פרטית מסודרת מחוץ לתחומי בית הספר

4. כדי ללמוד צורפות בעומק וביסודיות, יש לתרגל שעות על גבי שעות בכל יום ויום

5. לא כל אחד ולא כל אחת מתאים ללימודי צורפות, לא כל שכן ללימודי שיבוץ

6. בשונה מהדימוי הרומנטי, הצורפות היא מקצוע תובעני, הדורש סבלנות ומשמעת של ברזל, מלווים ביכולת התמדה יוצאת דופן.

אם החלטת להקדיש את הזמן והמאמצים שתיארתי כאן כדי ללמוד צורפות כראוי, הגעת לשלב בו יש לבחור את מסגרת הלימוד המתאימה לרכישת הידע הנחוץ לך. בחירה קריטית זו תשפיע באופן קיצוני על היקף ועומק הידע שתרכוש/י וכיוון שכך-על איכות, אופי, גימור ועיצוב התכשיטים שתיצור/י בסופו של דבר ועל סיכוייהם להימכר.

אם בדעתך להיות שכיר/ה , בחירה זו תכריע את הסיכויים להתקבל לבית מלאכה המתמחה בייצור תכשיטי יוקרה או לחלופין- להתקבל כפועל/ת במפעל לייצור תכשיטים.

בארצנו הקטנטונת, הוראת הצורפות הטכנית היא ברובה אשליה. באין תקנים מחמירים או אפילו בסיסיים מטעם המדינה, כל אחד ואחת יכולים ללמוד במתנ"ס השכונתי, בקורס שאורכו 100 שעות ולהחליט כי אין מתאים מהם לפתוח בית ספר ללימודי צורפות טכניים. ובאמת, מי יכול למנוע זאת מהם גם אם לא עבדו מעולם בבית מלאכה פעיל, גם אם מעולם לא לימדו קודם לכן וגם אם אין להם מושג קלוש איך מייצרים תכשיטים מזהב או כיצד מסגסגים זהב?

כך מדינת ישראל, שאיננה מעצמה עולמית בתחום ייצור התכשיטים, הפכה למעצמה עולמית בתחום הוראת הצורפות במובן הגרוע ביותר. במצב עניינים שכזה אין פלא שיש כל כך הרבה מסגרות לימוד חובבניות בארץ. 

כדי לעשות סדר, ניתן לחלק באופן עקרוני את מסגרות הלימוד לשלוש קבוצות כדלהלן:

הקבוצה הראשונה כוללת את המגמות לעיצוב תכשיטים באקדמיית 'בצלאל' בירושלים ובבית הספר האקדמי לעיצוב והנדסה 'שנקר' ברמת גן. באופן אישי אני רוכש הערכה מרבית למוסדות חשובים אלה, כי הם מלמדים עיצוב תכשיטים ברמה גבוהה מאוד. עם זאת, אין הם קשורים ישירות לדיונינו משום שמדובר במגמות שעיקר מהותן וגדולתן,בהוראת עיצוב לתואר ראשון ולא בלימודים טכניים מובהקים.

הקבוצה השניה כוללת את בתי הספר הפרטיים לצורפות ומוסדות ללא כוונת רווח. כאן ניתן למצוא מגוון רחב של קורסים לצורפות שלכל אחד מהם היקף שעות שונה ותכנית לימודים שונה. בתי ספר אלה, מוכרים על פי רוב על ידי משרדי הממשלה השונים ותוכניות הלימודים שלהם נמצאות בדרך כלל בפיקוח משרד התמ"ת (תעשייה מסחר ותעסוקה). מתוקף מצב זה אפשר גם לסמוך יותר על הקורסים הספציפיים הנמצאים בפיקוח ועל מי שמדריך אותם.

הקבוצה השלישית כוללת את המורים הפרטיים לצורפות. בקבוצה זו אפשר למצוא מורים מעולים ממש וכאלה שרמת ידיעותיהם דלה באופן מביש. הרזומה של המורה הוא הקובע באופן כמעט בלעדי, כי ככלות הכול אין דין מורה לצורפות בעל ותק של 30 שנה לזה של אדם המלמד שנתיים. כדאי להעניק משקל גם למורה אשר נותן לך תכנית לימודים מודפסת לבין שיעורים מאולתרים, המורכבים מתרגול בלבד.

2. אסור שהחלטתך תושפע מעלות הלימודים. לימודים יקרים מאוד או זולים מאוד אינם ערובה לרכישת השכלה או מקצוע. הרבה תלוי במידת התאמת המסגרת לאישיותך.

3. כדאי להעדיף מוסד מוכר הנותן כבוד ומקדיש זמן לחלק התיאורטי של לימודי הצורפות: תורת הכלים, תורת המתכות, מבוא לצורפות וכו' 

אין לזלזל –בפן התיאורטי, משום שהוא מספק את היסודות שבלעדיהן שום בניין מעשי לא יוכל לעמוד על תלו. מניסיוני, בבתי מלאכה, ואפילו המעולים שבהם, לאף אחד אין מספיק זמן להעביר לך את החומר בעקביות כמשנה סדורה

4. יש לבדוק אם בית הספר מוכר ע"י מוסד ממשלתי כלשהו דוגמת המוסד לביטוח לאומי. משרד התמ"ת או משרד החינוך

5. יש לברר כמה שנים בית הספר קיים בפועל

6. אורך הקורס ותדירות הפגישות מעידים הרבה על אופי הקורס ומידת הרצינות שלו. קורס שאורכו פחות מ- 400 שעות לא יוכל לספק דרישות של אדם ששואף להתמקצע. גם 400 שעות, הן טיפה בים, אבל זה המינימום של המינימום. שתיים עד שלוש פגישות בשבוע יאפשרו לך לתרגל בבית באופן אינטנסיבי את מה שנלמד בשיעור ולהפיק מהשיעורים את המיטב.

7. יש לבדוק אם בית הספר מקיים מבחן כניסה לקורס או שמא כל אחד יכול להתקבל. אי קיום מבחן כניסה לקורס כה אינטנסיבי הנו תמרור אזהרה האומר שאתה עומד ללמוד במוסד שהוא קודם כל גוף עסקי ורק אחר כך מוסד פדגוגי. גרוע מכך: מדובר במסגרת לימוד בה לומדים תלמידים לא מתאימים, שיגזלו מהמורה זמן יקר

8. יש לברר מי המורה הספציפי של הקורס. כדאי להקפיד לקבל שיעור ניסיון איתו.

זכותך לשמוע שיעור ממי שיהיה מורה שלך במשך מאות שעות

9. חובה לבקש לדעת:

א. היכן המורה למד/ה?

ב. מה הניסיון המקצועי שלו/שלה כצורף/כצורפת?

ג. כמה שנים הוא /היא מלמדים?

ד. היכן ניתן לראות עבודות שלו/שלה?

10. יש לבדוק אם מחיר הקורס כולל חומרים וארגז כלים

11. התעקש/י לבקר בסדנא הספציפית בה יתקיימו הלימודים. גם אם אינך מבין/ה דבר וחצי דבר בתחום. עושר הכלים, הסדר בו הם מונחים ומצבם הפיזי אומר הרבה על המוסד ועל היחס שלו לכלים. כדאי לשבת במקום מספר דקות ולחשוב אם במבנה הזה יהיה נוח לך ללמוד 

12. יש לבקש לראות טרם ההרשמה, תכנית לימודים מודפסת ולהשוות בין מה שבתי הספר השונים מציעים לך. ככותב תכנית לימודים למשרד התמ"ת וכותב ספר תרגילים למשרד זה, הייתי נזהר מתכניות לימוד דחוסות המציעות הרים וגבעות, אך מותירות אותך בסוף הקורס עם תחושה של "תפסת מרובה – לא תפסת". תכנית לימוד סולידית, שעיקרה צורפות (על היבטיה השונים) עדיפה על תכנית לימודים שמנסה לדחוס צורפות, שיבוץ וחריטה ב- 250 שעות.

 חשוב להבהיר אחת ולתמיד: צורפות ושיבוץ הם שני מקצועות נפרדים לחלוטין, ונדרשת הכשרה של שנים לכל אחד מהם. בצרפת לדוגמא, לא יכול אדם ללמוד שיבוץ ללא רקע איתן בצורפות. הצורפות היא הגזע שממנו יוצאים שאר הענפים: שיבוץ, חריטה, אמאייל חם, יציקה, חיתוך תבניות גומי וכו'

13.יש לבקש לדעת מה הן מטרות הקורס ולבחון אם הן חופפות לאלה שלך